469 צפיות | 0 תגובות
החודש הוא חודש סרטים שזכו בפרס אוסקר בטלוויזיה. אחד הסרטים הכי טובים שיצא לי לראות הוא הסרט/מחזמר המצויין כנר על הגג בכיכובו של חיים טופול הנהדר.
בסרט לפי ספרו של שלום עליכם טוביה החולב מסופר על תקופה שאותה אנחנו לא מכירים. מסופר שם על עיירה קטנה ברוסיה ועל קשיי הפרנסה של טוביה החולב שמגדל תרנגולות ופרות וחולם להיות איש עשיר. הוא מדבר על מצבו ועל בעיותיו עם אלוהים בנימה חברית, כאילו הם מכירים שנים. טוביה החולב מגדל גם את בנותיו ומקווה כל הזמן למצוא להן חתן עשיר.
זהו. זה מה שקומם אותי לאורך כל הסרט. אני יודעת שהייתה זו תקופה אחרת ואני יודעת כי היא הייתה תקופה אפלה בתולדות העם היהודי עם הפרעות בעיירות ועם השתלטנות של הרוסים על היהודים. באותה עיירה הם חיו בשלום עם השכנים הרוסים ויש שם איזה קטע שבו שוטר העיירה הרוסי מודיע לטוביה כי מושל המחוז אמור להגיע לביקור והם צריכים לעשות בלגן קטן כדי להוכיח למושל כי קיימת עויינות נגד היהודים.
מה שקומם אותי נגד המנהגים היהודיים שם היה הקטע של השידוך. לא רק השידוך, אלא גם האישור של האב לנישואי בתו. השדכנית הגיעה אל משפחתו של טוביה והודיעה כי הקצב האלמן שהוא העשיר של העיירה מעוניין להתחתן עם הבת הבכורה של טוביה החולב. טוביה שלא הכי סימפט אותו ניגש אליו לשיחה בעניין.
בהתחלה חשב טוביה שהקצב מבקש את הפרה שלו שתארח לו לחברה, כאשר הוא ביקש הבהרות בנושא, הבהיר לו הקצב כי הוא לא מעוניין בפרה, אלא בבת הבכורה. אחרי שיושבו כל האי הבנות הם שתו בקבוק של וודקה לחיים.
כאשר בישר טוביה לביתו הבכורה צייטל כי היא עומדת להתחתן עם הקצב של העיירה, היא פרצה בבכי והתחננה בפניו שלא יעשה לה את זה כי היא הבטיחה למוט'ל החייט שהיא תתחתן איתו והם החליפו נדרים. כאן טוביה נורא התעצבן, מה פתאום היא מחליפה נדרים עם מוט'ל בלי האישור שלו. בסופו של דבר הוא הסכים שהיא תתחתן עם מוט'ל וגם מצא דרך מקורית להביא את אשתו להסכמה.
מה שהרגיז אותי בקטע הזה, זה השתלטנות של אב על חיי בתו. כאילו מה היא לא יכולה לבחור לעצמה חתן והיא צריכה אותו? נכון שהמצב הכלכלי היה קשה ונכון שכל אב רוצה את הטוב ביותר עבור בנותיו, אבל בין זה ובין להתנגד לרצון הבת המרחק די גדול. קוממה אותי גם הצייתנות של הבת והתחנונים שלה להסכמתו לקבל את מוט'ל.
הבת השניה מתאהבת ביהודי משכיל שקורא למרוד ברוסים. גם את טוביה מקבל קשה מאוד. הוא תובע לדעת למה הם לא ביקשו את האישור שלו לחתונתם כאשר הם מודיעים לו כי הם עומדים להנשא. כאן הבת יותר נועזת ומצהירה בפני אביה כי הם לא מבקשים ממנו אישור הם מודיעים לו, יש הבדל. הוא מקבל בסופו של דבר את ההצהרה שלהם, אבל לא מוותר על הקטע של האישור. הוא מודיע להם כי הוא מאשר את החתונה.
בהמשך הבת הצעירה מתאהבת בבחור צעיר רוסי. נכון הוא גוי, אבל האהבה לא מבדילה בין דתות. טוביה חוטף את הג'ננה על הבת ומצהיר כי מצידו היא מתה. כאשר היא מגיעה אליו לשדה לבקש ממנו את ברכתו הוא מתעלם ממנה לחלוטין ולא רואה אותה ממטר. האהבה מנצחת. היא מתחתנת עם הגוי ומאבדת את כל המשפחה.
מאוד כעסתי על טוביה שנהג ככה בבתו הצעירה. מה זה משנה בכלל באיזו דת מאמין הבחור? הרי בסופו של דבר כולנו אותו דבר. אם ניקח גוי ויהודי ומוסלמי ונחתוך אותם לאורך, נראה כי כולם עשויים מאותם החומרים. דת זה עניין של אמונה. כל עוד מאמינים באלוהים, אז לא משנה מאיזה מקור האמונה נובעת.
נכון שיש מנהגים אחרים לכל דת, אבל אלה רק טקסים סימליים ארציים. בדת היהודית מדליקים נרות בחנוכה ובדת הנוצרית מדליקים את הנורות על עץ חג המולד. המכנה המשותף הוא שמדליקים משהו. דת ומסורת זה משהו שיצרו בני אדם. זה לא מצדיק בכלל התעלמות מהבת וכזה סוג של כעס.
לאהבה אין גבולות. האהבה בוחרת את בני הזוג בלי הבדל דת גזע או מין. האהבה יכולה לבחור שני גברים שהם מאותו מין ולא מאותה דת והם יאהבו אחד אתת הזני כי ככה זה נקבע בגורל. קופידון משחק בקשת וחיצים ומשלח את החיצים באקראי ולפעמים קורה והחיצים נוחתים בליבם של אוייבים והם מתאהבים או בני דתות שונות או לפעמים הוא קולע לטעם משותף.
הקטע של השידוך הוא קטע לא רע למי שנואש מלמצוא אהבה. הוא לא מתאים לאנשים צעירים שכל החיים לפניהם והם מאמינים באהבה ומוצאים לבדם ובעצמם את החצי השני שמשלים אותם למרות שזה לא פעם למורת רוחם של ההורים. אני אומרת, הילד ו/או הילדה יצטרכו לחיות עם מה שהם מצאו, אז מי אנחנו ההורים שנחליט עבורם אם זה טוב או רע?
בדרך כלל ההורים לא מסכימים עם הבחירה של הצאצאים לבן/ת זוג שהם מצאו. משום מה מקומם את ההורים שהילדים גדלו ואפילו מצאו זמן להתאהב ואפילו להחליט על חתונה. ההורים מביעים את מורת רוחם ומנסים בכל הכוח להפריד בין הצאצא ובין אהבתו.
נכון שההורים רואים דברים שהילדים לא רואים. אני בעד לנסות ולהסביר לילדים את המגרעות של הבן/ת זוג, אבל אם עדיין הם מעוניינים למרות המגרעות להתחתן, אז הניחו להם. תמיד אפשר להתגרש.
בזמנו של טוביה החולב לא האמינו בגירושים. הגירושים עד לפני כשלושים שנה היו כתם על המשפחה. נשים סבלו מבני זוג שלא התאימו להן כאשר האהבה חלפה ולא העיזו להתגרש. שנים חיו זוגות באיבה הדדית ונשארו ביחד בשביל הילדים או בשביל לא לעשות בושות במשפחה.
היום מתגרשים ברגע שזה לא זה. הילדים הפסיקו להוות סיבה שבגללה נשארים ביחד. היום אפילו הילדים מעודדים הורים להתגרש כשהם רואים כי אבא-אימא לא מסתדרים ביחד. היום גירושים הם לא כתם ולא בושה. אם בתו הצעירה של טוביה החולב הייתה חיה בתקופה של היום ומודיעה לאביה כי היא מתחתנת עם גוי, הוא היה אולי טיפה מתקומם, אבל אומר לה בסופו של דבר, תעשי מה שנוח לך.
נכתב ע"י אתר "יחסים"
