462 צפיות | 0 תגובות
הרבה פעמים אפשר למצוא דמיון בין עבודתי כפסיכולוג לבין מה
שבלשים עושים: כשאני מאזין לסיפור, אני גם מקשיב למה שלא
נאמר. כשאני משוחח עם "המתלונ/ת", עלי גם לקחת בחשבון כי יתכן
שמי שמדבר איתי אינו ה"קורבן" אלא זה שיוצר את הבעיה. הבלש
יציע שמדובר בנסיון התחמקות, והפסיכולוג ישאל האם מדובר בתוצר
.(סבוך של רגשות אשם (אצל הבעייתי
וכעת לעניינים של רותי ועמוס (שמות בדויים), בני 28 ו 32 שחיים יחד
כשנתיים, אחרי הכרות שהתחילה כשנה קודם לכן. כשרותי צלצלה
(מדובר בייעוץ טלפוני) היא שאלה אם אני מכיר חיי זוגיות אצל לא
נשואים. עוררתי את התפעלותה כשאמרתי שזה חלק מרפרטואר חיים
.של רבים, שיתכן ויתרחש בטרם הנישואין, במהלך, ובתום הפרק הזה
.ובקיצור: לא רק היא בסרט הזה, וגם לי יש והיו (ויהיו) התלבטויות
עוד בטרם הספקתי "ליצור את הכימיה", וכבר בכתה: אם אתה לא
מצליח לעזור, אז הלכו לי שלוש שנים… אני כבר לא יודעת אם אני
מסוגלת לעוד פעם… רותי מספרת, בטון רגוע יותר, כי עמוס חסר כל
התעניינות בה, בחיים המשותפים שלהם, והכי גרוע: מביא כל הזמן
חברים ובני משפחה וכאילו הכל בסדר. כששאלתי על היחסים המיניים
ביניהם סיפרה שבד"כ זה היה בסדר במהלך השנים, אבל מזה כמה
חודשים שהיא ממש כועסת, ויותר טוב לה שהם ישנים לחוד. המפגש
הטלפוני הבא היה עם עמוס, שתיאר בצורה מחמיאה את גיזרתה של
,רותי, ובצורה הססנית את טענותה ותובענותה בכל מה שקשור לנקיון
סדר הזמנים, ומידת המעורבות שלה בקידום התעסוקתי שלו. את
השקפתו עליה, בנושא זה, סיים במשפט: "… היא מורה, והיא
מאמינה גם "ביחסים" וגם "במשמעת" בינה ובין הכיתה שלה. אני
."חושב שהיא לא יודעת להתנתק
זה הספיק לי. בתחילה, היה לי רושם כי יתכן ומדובר במקרה (שגרתי
למדי) של קושי בתקשורת, פער בתרבויות המוצא, פער בציפיות
הדדיות, וכו'. אם אכן זו היתה הנקודה, כך התווכחתי עם עצמי, הם
.היו נפרדים לאחר כמה חודשים. הלכתי לכיוון אחר: למיטה
שאלתי את עמוס כיצד הקשר כעת מושפע מהנתק. ההשערה שלי
היתה (וזה הקו הטיפולי): הם מחזקים את ההבדלים ביניהם כדי
.לכסות על קושי בסיסי שקשור ביכולת להתקרב
מתוך התיאור , המאוד פשטני ואפור ביחס למערכת המינית שבתוך
הזוגיות, הבנתי כי המשיכה וההתאמה האישיותית שחשו זה כלפי זה
.(…פשוט התרסקה – כשנכנסו לתחום המיטה (או כל משטח אחר
,מסתבר כי ההתנסויות המיניות הקצרות, העדר הידע הפורמלי
ביישנות וגם נאמנות הדדית זה לזו – קיבעו עמדות מאד שמרניות (מין
אורלי זה אצל אלו שרוצי מין זול… לא מסתובבים ערומים בבית…לא
עלה אף פעם שהיא היתה זו שקופצת עלי…ועוד ועוד). ובקיצור: הם
.נמשכו זה לזו, והיתה הערצה, שלא הצליחה להתגבש
הדרכתי אותם (כל אחד לחוד) היכן לקרוא, היכן להתנסות, ובאיזה
קצב. רוב הקשר שלי, במהלך החודשיים שחלפו מאז "פיצחתי את
הצופן" – היה באמצעות הפקס: שאלות ותשובות שלי ושלהם (כל אחד
לחוד, ממקום העבודה) על מה קרה, במה עוד לא התנסו, וכו'. זו לא
היתה מגילת דברי זימה, חס וחלילה. זו היתה הדרכה, בדיוק כפי
שספורטאי או כוריאוגרף היה נותן למתמחה שלו. ולסיכום: לאחר כמה
.חודשים, הגיעו לרבנות, והפעם לבדם, כשאני זה שנותן את הברכה
נכתב ע"י אתר "יחסים"
