58 צפיות | 0 תגובות
הצהרה: סיפור זה וכל הדמויות הן בנות 18 ומעלה וזוהי יצירה בדיונית. כל דמיון לאירוע או לאנשים אמיתיים הוא רק צירוף מקרים. הסיפור הזה עוסק במערכת יחסים של אישה חמה / אייל, אז אם זה לא סוג התה שלך בבקשה אל תקרא.
את הסיפור הזה ביקשה אשתי אחרי שסיימה לצפות בבינג' בסרטים דוקומנטריים של פולחן. כל התודה מגיעה לה על הרעיון, התפאורה והדמויות. תהנה ~~
"אני מצטער, מר וגברת וינטרס…. גם הפעם לא היה מזל".
גבר קירח כיוון את משקפיו במבוכה כשסגר את התיקייה והביט בזוג הצעיר וההרוס שישב במשרדו.
"אני, אה, אתן לכם קצת זמן. אל תהסס לפנות לדלפק הקבלה לקבלת מידע על שיטות אחרות להזרעה."
מקס התבונן ברופא עוזב את החדר לפני שהביט באשתו, שבהתה בקיר במבט ריק.
"אוהב… זה בסדר. אנחנו יכולים פשוט להמשיך לנסות ואני בטוח שיש מידע טוב שדלפק הקבלה…" מקס נקטע על ידי אשתו, לורה.
"עצור! פשוט תפסיקו. אני עייף. בואו פשוט… לך הביתה. בבקשה?" לורה העבירה את אצבעותיה בשערה השחור הסילון וכיוונה את משקפיה. היא קמה וצעדה החוצה מהמשרד כשהיא משאירה את מקס לבדו בכיסאו, מעבד את מה שזה עתה קרה.
אחרי כמה רגעים, מקס הצטרף ללאורה בחוץ והם נסעו הביתה בדממה, ולא עצרו ליד דלפק הקבלה בדרך החוצה.
רק בזמן שהם אכלו ארוחת ערב, לורה סוף סוף דיברה, "אני פשוט לא מבינה את זה. זה כל כך קל לחלק מהאנשים, אבל בשבילנו זה לקח לנו 3 שנים ועדיין כלום. זה לא אתה, זה לא אני, זה רק גורל אני מניח. שנינו מסוגלים ב-100%, אבל כלום".
מקס בלע את האוכל שלו בעודו גולל בטלפון שלו, חוקר אפשרויות אחרות להריון. לורה בהתה בו וחיכתה לתשובה.
"כן, אני יודע. התכוונתי… לא אכפת לי להמשיך לנסות," הוא דיבר לבסוף בחיוך כשהביט בלורה.
היא נאנחה וגלגלה את עיניה כשחיוך מתגבש על שפתיה. "כן, אני בטוח, אבל זה רציני. אנחנו רוצים ילדים וזה פשוט לא קורה ואנחנו רק מתבגרים".
"אני יודע, אני יודע. השנה ימלאו לי 25 ואתה בן 24, אבל 30 זה ממש מעבר לפינה ו…" מקס הפסיק לדבר ועצר לקרוא מאמר שמצא.
לורה הרימה גבה, מחכה לתגובה.
"יש קבוצה שעוזרת לזוגות להביא ילדים לעולם. זה נראה סופר מוצלח. המנהיג מדבר על כך שזו גישה טבעית לחלוטין ואין סמים או נהלים מעורבים," מקס גלל מטה בטלפון שלו בעודו ממשיך לקרוא בקול רם ללורה.
"הכל טבעי? ובכן, האם יש מידע נוסף?"
"לא. זה רק אומר לפנות באמצעות דואר אלקטרוני עם תמונות שלנו וכי הם יגיבו אם הם מעוניינים. זה די מוזר," השיב מקס בלי לדעת מה הוא רואה.
"אולי, אבל אולי הם גם לוקחים בחשבון איך אנחנו נראים ואם הם יכולים לעבוד איתנו. כלומר, יש כמה אנשים מוזרים בעולם," ענתה לורה עם תקווה בקולה. "מה עוד הוא אומר? זאת אומרת, בשלב הזה אני מוכן לנסות הכל".
מקס סגר את הטלפון שלו וחשב עליו קצת בזמן שאכל בדממה. אחרי שסיים לאכול את מה שהיה על הצלחת שלו, מקס סוף סוף אמר, "פאק איט. אני אומר שננסה את זה?"
—————-
עברו כמה ימים מאז שמקס ולורה צילמו כמה תמונות של עצמם ושלחו אימייל לקבוצה שהציעה תקווה לדילמה שלהם. בדיוק כשהם הרימו ידיים, הם קיבלו תשובה.
"היי! תראו את זה! הם קיבלו אותנו!" לורה קפצה מעלה ומטה משמחה כשקראה את הדוא"ל שלה.
"כתוב, 'מר וגברת וינטרס היקרים, אנו מצטערים לשמוע שהלידה אינה מתנהלת כמתוכנן, אך לאחר שבדקתם את מה ששלחתם והצהרתם, אנו חושבים שתהיו מתאימים מאוד לקבוצה שלנו. רבים מהחברים שלנו נרגשים לפגוש את שניכם ולעזור לכם במסע שלכם כמשפחה. אל תהסס לפנות לכתובת שסופקה ואנו נברך אותך באופן אישי. שימו לב, שאנחנו קבוצה קפדנית שלא מאפשרת להרבה זרים להיכנס, אז אנא שמרו את זה לעצמכם ותבואו לבד. כולנו מצפים לפגוש את שניכם'".
"קצת תפל," פצח מקס בבדיחה. "אבל אני מתכוון, אם אתה רוצה לנסות את זה אז אני תומך בזה. אנחנו יכולים לבדוק את זה, לראות במה מדובר, ולקבל החלטה אז?".
לורה כרכה את זרועותיה סביב מקס ושתלה מיליון נשיקות על פניו. "אנחנו הולכים להיות משפחה, סוף סוף".
———-
"ברוכים הבאים לצאן שלי!" ג'נטלמן מבוגר בירך את בני הזוג כשקמו מאזור ההמתנה. הם בדיוק נסעו לאמצע שום מקום והיו צריכים לעבור מחסום רק כדי להיכנס למתחם. שניהם היו עצבניים מאוד, אבל גם נרגשים מאוד.
האיש העביר את אצבעותיו בשיער המלח והפלפל המקריח שלו בעודו מחייך חיוך עבה וקריצה ללורה, שהפנתה בביישנות את מבטה העז.
"סליחה על הכניסה הקפדנית לבית שלנו, אבל אני חייב לשמור על הצאן שלי, אתה יודע? בכל מקרה, ברוכים הבאים! זה כל כך נחמד. תענוג… לפגוש את שניכם," אמר האיש בעודו מביט בלאורה ואומר, "תענוג." הוא לחץ את ידיהם של שניהם והמשיך, "שמי פרנק ואני המנהיג של הקבוצה המפוארת הזו. החברים האחרים עסוקים במטלות הבית ובעבודות הבית סביב המתחם כדי שהכל יעבוד חלק כמו חמאה אם תפגשו אותם בקרוב!"
מקס הנהן ואחז בידה של לורה כשהחלו לעקוב אחרי פרנק ברחבי השטח הפתוח בזמן שהוא הצביע על בניינים והמשיך לקשקש על ההיסטוריה של הקבוצה ועל כל שאר השטויות שלמקס לא היה אכפת לשמוע. לורה הייתה כל כך שקועה סוף סוף בנשיאת התינוק שלהם ברחם, שהיא יצאה מהשיחה.
"אז בכל מקרה, מספיק לי להשתולל. שניכם רוצים ללדת, נכון??" פרנק הסתובב והוציא את השניים מעולמם.
"אה-כן," ענתה לורה בעצבנות. "ניסינו הכל ולא היה לנו מזל. מה, אהמ, מה בדיוק אתה עושה?"
פרנק הסיר את עיניו מעיניה של לורה והביט בה באיטיות מעלה ומטה, כאילו הוא קולט את יופייה. "שאלה טובה. אני מאמין ברבייה טבעית. עכשיו, שם בחוץ בעולם יש המון חרא לא בריא, רע, שמזיין את הרמות הכימיות שלך והורס כל סיכוי להריון טוב, אבל בעולם שלי, אנחנו אוכלים בריא, מגדלים את האוכל שלנו, מייצרים את הדברים שלנו, ופשוט חיים לגמרי מחוץ לרשת".
מקס חייך חיוך רחב, "אז לגמרי מקיים את עצמו?"
"100%. תראה, רוב החברים שלי הם גברים. כמה מהן נשים, אבל כולן נשואות וחיות מחוץ לחומות שלנו. כל הגברים הרווקים נשארים כאן, איתי ועם האחרים נשארים עם נשותיהם בבית. זה שומר עלינו טהורים ובריאים. מלאי רבייה מוזן היטב, כביכול". פרנק נאנח בעודו נושם אוויר צח והביט בשניים שהיו מבולבלים, אך התעניינו במה שהוא אומר. הוא כבר היה מכור להם והוא לא התכוון לתת לאישה היפה הזאת לברוח ממנו אחרי שמקס הכניס אותה בטיפשותו למלכודת שלו.
"אני… חושב שאני מבין?" השיב מקס.
"כן, אבל איך זה עובד?" לורה נכנסה פנימה.
"הכל טבעי. הגברים שחיים כאן נמצאים בכלובי צניעות. אוננות וכל צורה של שחרור אסורה אחרת אתה מנודה מהקבוצה שלנו. כולנו אוכלים אוכל בריא מאוד, כפי שציינתי, ופיתחתי תרופה שאנחנו לוקחים שמשפרת את הזרע שלנו ומכפילה אותו מעבר לכל מה שראיתם אי פעם. עכשיו, זה לא מאושר על ידי ה- FDA או מה שלא יהיה, אבל אתה לא צריך לדאוג לגבי זה. זה סיכון שאנחנו לוקחים, לא אתם".
"רגע… אז אתה אומר שמישהו יכניס את אשתי להריון?" מקס נשבר בחזרה.
"ובכן, במונחים של הדיוטות, כן. ולא רק אחד, אלא כמה. הם ממתינים לתורם ומנסים להכניס כאן את גברת וינטרס לתמונה. אחרי שהיא נכנסה להריון, יש לנו מדען שיכול לשנות את הדנ"א שלך והתינוק הזה הוא כל מה שאתם 100%".
לורה הסמיקה בעוצמה ומקס שתק. פשוט הוטלה עליהם פצצה, אבל הם גם ציפו למשהו כזה.
"ואין שום דבר אחר שאנחנו יכולים לעשות?" לורה שאלה בשקט, מביטה לכיוונו של מקס.
מקס בלע את גאוותו. זה היה בשביל המשפחה שלו, בשביל אשתו שרצתה נואשות ילד. הם עשו הכל, לקחו הכל, ניסו הכל כדי להביא ילד לעולם ושום דבר לא עבד. הם נבדקו ושניהם היו מסוגלים להעמיד צאצאים, אבל משום מה זה לא קרה.
"אז מה שאתה אומר," אמר מקס באיטיות בעודו מנסה להבין את המצב במלואו, "זה שהחברים שלך יקיימו יחסי מין עם אשתי ויגמרו בתוכה?"
ליבה של לורה דהר והיא לא יכלה שלא להרגיש את העוררות המינית שלה נכנסת לפעולה. זה היה טאבו עבור גבר אחר לגעת באשת בעל, שלא לדבר על לזיין אותה.
פרנק העביר שוב את אצבעותיו בשערו ושאב אוויר דרך שיניו, "אתה צודק. אם זה לא משהו שמושך אותך, אז אל דאגה, אבל הדיון שלנו הגיע לסיומו ואתה חופשי ללכת. עם זאת, אם אתה מסכים לזה אז שניכם חלק מהצאן שלי. עם זאת, לפני שתקבל את החלטתך; יש לי אורח מיוחד. קדימה קלייר!"
אישה אחרת נכנסה לחדר מאחורי דלת כמעט כאילו היא מתוסרטת, אבל לורה ומקס היו המומים מכדי אפילו לחבר שניים ועוד שניים. היא הייתה בלונדינית ובהריון. היא נראתה כאילו היא בשליש השלישי לחייה ודשדשה כשבירכה את בני הזוג.
"שלום! אני קלייר. תענוג," היא פנתה בשקט אל מקס ולורה בעודה לוחצת את ידיהם במגע עדין. "אני יודעת מה אמרו לך עכשיו, כי בעלי ואני היינו בנעלייך לפני חודשים. היססנו, אבל תנו לי לספר לכם… זה עובד ואני לא מתחרט! תראו אותי עכשיו!"
פרנק התערב, "כן! קלייר ובעלה היו החברים האחרונים שלנו. מה שאנחנו עושים הוא לא יותר מאשר אינסטינקט ראשוני. אין היאחזות או אהבה במהלך התהליך. רק גברים שעובדים על האינסטינקט הבסיסי ביותר שלהם לספוג ולהפיץ את הזרע שלהם. כפי שציינתי קודם, כל החברים המשתתפים הם גברים בלבד ונעולים בכלוב צניעות עד שיהיה לנו מתנדב אחר. זה יכול לקחת שבועות, חודשים, אפילו כמה שנים, אבל כל השפיך הזה מתבשל ומחכה להשתחרר, אז זה הופך להיות חזק מאוד ובשילוב עם התרופה שהמצאתי, זו ערובה. מפגש אחד הוא בדרך כלל כל מה שצריך, אבל לפעמים אנחנו צריכים להמשיך לנסות עבור אלה שהם עקשנים ולא ספוגים בניסיון הראשון".
פרנק לגם מעט מים והניח את זרועו סביב קלייר שחייכה כל הזמן, כמעט בצורה מצמררת. "אני אוהב להתבדח עם החברים ולקרוא להם מגדלים בקר". הוא פלט צחוק מזויף והיה היחיד שצחק קצת לפני שהבין ומהר מאוד הפך את הצחוק לשיעול עצבני ואז התאים את עניבתו.
מקס ולורה נחלצו לבסוף מהמבוכה וקלטו את סביבתם. הם היו כל כך מרוכזים בהחלטה שלהם לצאת מהארון ועכשיו כשהמציאות נכנסה לתמונה, הם היו נחושים. לורה ראתה את קלייר עומדת ליד פרנק והבטן הנפוחה שלה נראתה כל כך טוב שזה גרם לה לקנא. זו הייתה אמורה להיות היא עם הילד של מקס. מקס ראה את פרנק, אדם מצליח שנראה הגיוני ואמין למרות אישיותו המגושמת.
המתקן עצמו נראה ביתי והיו מבנים רבים סביב הקרקע שסיפקו את כל מה שהם צריכים. קלייר נישקה את לחייה של לורה ואיחלה לזוג מזל טוב לפני שנעלמו באותה מהירות שבה הופיעה באורח פלא. פרנק הלך עם מקס ולורה בחזרה למרכז הארץ, שהיה החלק העמוס ביותר.
מקס הביט סביבו הפעם וראה שכל הגברים עובדים או הולכים לאנשהו. הם נראו כמו אזרח מן השורה שרק מנהל את ענייניו היומיומיים, אבל מוחו התמקד בלורה. האם הבחור שמנהל את דוכן הפירות היה רואה את לורה עירומה? הבחור הזה שם עם צליעה, הוא יהיה זה שמזיין את לורה? מקס מצא את עצמו מגורה כשהוא מסתכל סביב על כל הגברים וחושב איך אסור לכל אחד מהם לאונן או לשחרר וכמה הם מתוסכלים מינית.
"בסדר, אני בסדר עם זה אם את, אהובתי," אמר לבסוף מקס כשהרגיש את הזין שלו מתחיל להתאמץ כנגד מכנסיו.
לורה החזיקה את ידו של מקס בידיה, "כל מה שאני רוצה זה ללדת איתך ואם זו האפשרות היחידה שלנו, אז גם אני מסכימה איתה."
פרנק גיחך ובירך את השניים על הצעד הענק. "מדהים! שניכם תהיו מאושרים, מובטחים. לורה, הגעת בזמן המושלם. הגברים בצאן שלי לא השתחררו מאז קלייר, וזה היה לפני 8 חודשים. כולם מאוד להוטים לפגוש אותך ולעזור לך ולבעלך למלא את הרצון לילד. עכשיו, אל תהסס להמשיך לחקור וכאשר אתה מוכן ללכת, פשוט לבדוק עם גיל בשער והוא ייתן לך לעבור לחזור הביתה. אני אראה אותך שוב בשבוע הבא. אני צריך להכין את הצאן שלי לקבל אותך, לורה. מקס, תצטרך להיות נוכח גם כן, אז בצע את ההכנות שלך בבת אחת! אני אהיה איתך בקשר ואעבור בפירוט למה לצפות, איך הדברים עובדים, כמו גם איך הצאן שלנו מסתדר וכמה טפסים שאני צריך שתחתום עליהם כדי לשמור על הכל 'חוקי'".
פרנק הסתובב עם קפיץ בצעדיו והתרחק מבני הזוג, משאיר אותם לדבר ביניהם.
"אתה בטוח בזה? התכוונתי… אני לא יודעת כמה גברים… ואני רק פעם אחת איתך, אז אני לא…" לורה התרחקה כשמחשבותיה מתרוצצות.
"אני יודע. אני יודע. זה מה שאנחנו צריכים לעשות. אני רוצה את זה. אני יכול להגיד שגם אתה רוצה את זה," השיב מקס כשנגע בלחייה החיוורות של לורה.
היא הייתה הכל בשבילו ויופי נוסף על זה. ללורה הייתה דמות רזה וחיוורת עם שיער שחור עד הכתפיים ועיניים ירוקות בוהקות. מקס הניח לעיניו לשוטט על גופה של אשתו כשהביטה בו בעצבנות. היא חייכה חצי חיוך ונשענה על חזהו.
"רק בשביל התינוק שלנו …" היא לחשה.
————
הגיע היום ומקס שמר על קשר עם פרנק בדוא"ל ובטלפון, חתם על כתבי ויתור וקרא את הכללים וההנחיות שניתנו. הוא ישקר אם יגיד שהוא לא פוצץ בונר בכל פעם שהוא קורא את מה שסופק לגבי התהליך. הוא הכיר את אשתו מבפנים ומבחוץ, והעובדה שבקרוב גברים אחרים ירגישו אותה עוררה אותו יותר ממה שהוא הרשה. בני הזוג התרעננו לפני שקפצו למכוניתם ועד מהרה היו בדרכם למתחם.
עם הגעתם, הזוג התקבל על ידי פרנק שהיה לו חיוך גדול מאוד על פניו בהתחשב במה שעומד לקרות. הוא מעיר את השניים בחדר בתוך אחד הבניינים שנראה כמו מעבדה יותר מכל דבר אחר. הייתה מיטת בדיקה פשוטה עם לא הרבה אחר מלבד תאורה ושולחן עם מים וחטיפים בצד באחת הפינות. לעת עתה, אלה היו רק השלושה.
"אז.. אתם מוכנים להיות משפחה??" אמר פרנק באקסטזה. הוא היה עליז יותר מהפעם הראשונה שהם נפגשו.
"כן, אני מאחלת רק לשאת ילד בשביל מקס," אמרה לורה בצייתנות בעודה משפשפת את הבליטה הלא קיימת שלה. מקס רק חייך, לבו דופק ומוחו לא בטוח לגבי ההחלטה שקיבלו.
לורה ציפתה למה שעומד לקרות. היא נדלקה על ידי הרעיון של להיות ספוגה ועל ידי גברים לא ידועים רק גרם לתשוקה שלה לגדול.
"בדיוק אז! חתמתם על כל כתבי הוויתור וטפסי ההסכמה, כך שנראה שהכל בסדר. בסדר, תישאר כאן שנייה. אני הולך לתפוס את המשתתפים שנבחרו בקפידה כמגדלים המובילים מאז שאתם מתקשים יותר מהרגיל".
מקס התבונן בפרנק עוזב ואחז בידה של לורה כשהיא ישבה בסבלנות על השולחן, ליבה פועם. רק כמה דקות חלפו בדממה לפני שהדלת נפתחה ופרנק נכנס לחדר ואחריו שורה של גברים. קלייר העיפה מבט והתבוננה בגברים שנכנסו לחדר, כולם עירומים לחלוטין למעט כלוב שהיה מהודק היטב לזין שלהם. היא השפילה את מבטה אל הכדורים שלהם והבחינה שכולם נראו גדולים למדי ונראו נפוחים מגמירה. גם מקס שם לב והיה אסיר תודה שהוא לא במצבם. הזין שלהם נראה חצי קשה, אבל לא יכול היה להתרחב עוד יותר והיה כלוא בתוך הכלובים.
"ברוכים הבאים לחברי הצאן ברי המזל שלי. נבחרתם בקפידה להשתתף בטקס זה. רובכם עברתם חודשים מבלי להוציא את זרעכם וכמה מכם מעולם לא זכו לעונג של אישה, כך שזו תהיה הפעם הראשונה שלכם והיכרות עם הצאן שלנו אם תצליח להרות אותה". פרנק נאנח וכיוון את משקפיו, מוחה כתם בלתי נראה בחולצתו לפני שהמשיך.
"רבותיי, אלה לורה ומקס והם ניסו הכל חוץ מהתוכנית שלנו להביא ילד לעולם. אנחנו נעשה בדיוק את זה. לכולכם מוזרקת מדי שבוע התערובת שלי שמכפילה את כמות הזרע שאתם מייצרים ומרקיעה שחקים בפוריות. החיסרון של זה הוא שלגמירה שלך אין לאן ללכת בגלל המגבלות שלנו, אז אני מתנצל על כל החודשים הארוכים האלה ללא שחרור. אתן בתולות בינינו, אני מתנה לכם את העונג הזה".
לורה הסמיקה והביטה מטה, לא מסוגלת לבהות לאף אחד מהם בעיניים כשהרגישה את החום מכל מבטיהם עליה. בסך הכל עמדו 10 בשורה, ידיהם לצידיהם עושות כמיטב יכולתן לא להתעסק עם הכלוב שהחזיק אותם. מקס הביט בכל אחד מהם, מגן על לורה. כולם נבדלו זה מזה בגיל ובמבנה. רזה, שרירי, שמנמן וצעיר עד זקן. הגבר המבוגר ביותר נראה כאילו הוא בסוף שנות ה -40 לחייו ותחילת שנות ה -50 והנער הצעיר ביותר נראה טרי בן 18 ללא שום שיער על שום סנטימטר בגופו. הוא היה חייב להיות אחד הבתולים כי הוא היה ביישן והחזיק את ידיו מול כלוב הזין שלו, העיף מבט הצידה אבל גנב מבט אל לורה מדי פעם. האם כבר היה לו קשה? תהה מקס כשהתבונן בו מתפתל שנייה לפני שהוא נושם נשימות עמוקות ומחכה שהעוררות תשכך.
מקס הרגיש את עצמו קשוח מעוצמת המבטים של כולם בלורה. התאווה הייתה כבדה באוויר וגם לורה הרגישה אותה.
"בסדר, מספיק עם הפטפוטים. נתחיל בבדיקה שערכתי לפני שנעבור לאירוע המרכזי. חשופים איתי רק עדר קצת יותר ארוך".
פרנק התקדם לעבר לורה והורה לה להתפשט. לורה עשתה זאת בחריצות, החליקה בזהירות את מכנסיה מטה אל רגליה ואז הרימה את חולצתה מעלה ומעל ראשה. היא לא טרחה ללבוש תחתונים בגלל האירוע להיום והיו לה בגדים להחלפה ברכב לאחריו. ברגע שהרימה את חולצתה, המכפלת תפסה את שדיה והרימה אותם, ואילצה אותם לקפוץ חופשי לאחר ששוחררו. פרנק עצר את נשימתו ודממה נפלה על הגברים כשגופה העירום נחשף לכל הנוכחים בחדר. פרנק התנועע בעצבנות עם משקפיו. עברו חודשים מאז הגיעה האישה האחרונה והוא ציפה מאוד ליום הזה אחרי שפגש את לורה בפעם הראשונה. היא הייתה האישה הצעירה ביותר שהיה להם העונג "לעזור", והגברים בחדר הגיבו.
מקס התבונן בהם כשהם מכוונים את הכלוב באי נוחות, מרגישים את עצמם מתחילים להתקשות. לורה קפצה על השולחן ונשכבה על גבה. פרנק עמד לצדה והביט בגופה החיוור והיפהפה מעלה ומטה בפיתוי לפני שהניח את ידיו על כתפיה. הוא לחץ ברכות על כתפיה, קולט את המסגרת שלה ובונה אותה בזמן שהוא מלטף את עורה.
"יש לך דמות נפלאה, לורה. והציצים שלך נראים כאילו הם יספקו הרבה חלב לילד שלך," פרנק דיבר אל לורה כשהחל להחליק את ידיו מטה אל חזה, לא נוגע עדיין בשדיה, אלא מחליק ביניהם ומטה אל בטנה. הוא דחף אותה ברכות לפני שעבר לירכיה ונתן לחיצות וליטופים רכים. מקס היה בטוח שהוא לא בוחן אותה בשום דרך מדעית מלבד להשתחרר ממנה.
לורה נאנחה כשהרגישה את עצמה מתעוררת על ידי ידיו המחוספסות המחליקות על עורה החלק כמשי. אצבעותיו נצמדו אל שפתי הכוס החשופות שלה לפני שהחליק בחזרה למעלה ולבסוף ליטף את שדיה. פרנק לחץ לחיצה קטנה אך איתנה כשהרגיש אותם בידיו. "נחמד מאוד. המשרד בדיוק את הסכום הנכון. אלה יתנפחו עם חלב". הוא צבט את פטמותיה בעדינות והשתעשע בהן שנייה לפני שענה לעצמו, "אכן נחמד מאוד. הפטמות שלך מושלמות. רק מדגם מהיר;" פרנק מלמל תחת נשימתו כשהוריד את ראשו אל חזה של לורה וליקק את פטמותיה לפני שנתן מציצה רכה.
נכתב ע"י אתר "יחסים"
