339 צפיות | 0 תגובות
בשכונה שלנו במרחק של מאתיים מטר מהבית שלי יש מרכז מסחרי קטן. חיקוי של קניון אמיתי. יש שם את כל החנויות שצריך. זאת אומרת שאני צריכה. חנות לחומרי בניין ומספרה ובית מרקחת ושני מתווכים בלי עבודה וסופרמרקט וחנות שמאויישת בכמה רוסים חתיכים שבה מוכרים מטהרי מים וקונדיטוריה של "עוגיות מרוקאיות" שהופכת לקפולסקי של השכונה, אבל במחירים שפויים ויש את חנות הכלים של ג'ורג'.
חנות הכלים של ג'ורג' נמצאת בנתיב ההליכה היומי שלי לסופרמרקט. אני חייבת לעבור ליד חנות הכלים בדרך לסופר. ככה ג'ורג', צד"לניק לשעבר ואני התיידדנו. החנות שלו היא ארץ פלאות עמוסה באוצרות שלא רואים אותם ברגע הראשון.
אצל ג'ורג' יש ה-כ-ל והוא מביא עוד. יש כל מיני דברים שלא ידעתי שאני צריכה עד שמצאתי אותם אצל ג'ורג'. המון המון דברים נהדרים וכמובן יש את ג'ורג' המפתה. לא מפתה ליחסים אסורים, אלא מפתה לקחת את כל הדברים שלא צריכים. לפני חצי שנה הוא הציע לי שאקנה ממנו את החנות, לשאלתי ענה כי החנות מפסידה כסף. אף אחד לא קונה כלום. לא קניתי ממנו את החנות, אבל הצעתי שישכור מוכרת רוסיה ויראה ברכה בעמלו. ג'ורג' שמע בעצתי ושכר רוסיה בת שבע עשרה, כוסית אמיתית ומאז הוא רואה נחת בחייו.
ג'ורג' ואני התיידדנו. הידידות ביננו הוסיפה לי עד עכשיו כיסויי מיטה ומחבתות, מצעים וסירים, מנגל חשמלי (נתתי מתנה לבתי) ועוד המון דברים קטנים בגודל מועך שום וכל מיני כפות ומכשירים ומכונת פסטה.
את מכונת הפסטה פגשתי אצל ג'ורג' לפני שבועיים. היא הייתה מונחת שם באריזה מפתה וחייכה אלי. ג'ורג' אמר לי קחי אותה. אני היססתי, כאילו מה יש לי לעשות עם מכונת פסטה? אבל במסגרת נקיונות האביב לקראת חג הפסח מצאתי את הספר של אהרוני "בישול איטלקי" ושם הוא כותב המון על מכונת פסטה עם ציורים ואיורים ומתכונים. חשבתי על כך וביום שלישי שעבר כאשר הלכתי לסופר, פגשתי אותה שוב אצל ג'ורג'. ג'ורג' אמר לי במסגרת מסע השידולים שלו להפטר ממכונת הפסטה כי כל התיאלנדים קנו אותה והם מכינים בעזרתה מאכלים מדהימים. אז הצטרפתי לקהילת התיאלנדים וקניתי.
הבאתי אותה הביתה. הנחתי אותה על השולחן וחיכיתי להזדמנות חגיגית כדי להפעיל אותה. בדמיוני ראיתי פסטה זהובה וארוכה, מלאת טעם וריח שהעוללית תטרוף אותה עוד לפני שהפסטה תפגש עם הרוטב, לא כמו המסחרית שיוצאת משקית ניילון ונמכרת בשלושה שקלים שצריך להוסיף לה רטבים, אלא פסטה תוצרת בית טעימה כמו שהיא.
ביום חמישי בערב לפני הכנת הארוחה החלטתי להכין פסטה ולהפתיע את העוללית עם פסטה ביתית ולזכות בהערצתה לנצח. הוצאתי את מכונת הפסטה מהאריזה וחיפשתי מקום להרכיב אותה. על השולחן של פינת האוכל היא לא יכלה להיות כי שולי השולחן הם לא שטוחים. למכונה יש מין בורג כזה שמבריג אותה לשולחן והוא צריך שוליים שטוחים ועבים. שולחן המטבח לא התאים. הכי מתאים נמצא שולחן המחשב. הדופן שלו שטוחה, אבל דקה. השתמשתי בספר טלפונים כשאני מבריגה את המכונה על השולחן ובין השולחן ובינה אני מקריבה את כל השמות באות כ' באמצע.
עכשיו ניגשתי להכנת הבצק. לפי חוקי מרפי, לא מצאתי את הספר של אהרוני "בישול איטלקי" הספר דפק נפקדות בדיוק כשהייתי צריכה אותו. לא הייתה לי ברירה והשתמשתי במתכון שנמצא בתוך ספר הוראות הפעלה שמצורף למכונה. היו שם כל השפות חוץ מעברית. בחרתי בשפה הסינית והכנתי את הבצק.
השורה התחתונה של המתכון, ארבע ביצים וקמח. זהו. שברתי ארבע ביצים והוספתי קמח. והוספתי עוד קמח ועוד קמח. יצאה לי הנשמה עד שהבצק היה יבש. בינתיים, הידים שלי הפכו דביקות מהבצק, השולחן התמלא בקמח, החולצה שלי וקצת קמח הגיע לריצפה. לקחתי חתיכת בצק וניגשתי למכונה שהייתה ממוקמת על שולחן המחשב ליד העכבר, העוללית גלשה באייסיקיו ודיברה בטלפון, כאשר הגעתי עם הבצק, היא אמרה לטלפון, "אני חייבת לסגור אימא שלי מייצרת פסטה" שניה של שקט, "כן, בטח שאני אזמין אותך לפסטה, ביי" היא הניחה את הטלפון והתבוננה בי מכניסה חתיכת בצק בצבע אפור למכונה.
קצה הבצק הגיע למקום המתאים. העוללית התנדבה לסובב את המנואלה. נתתי לה. אני אחזתי בבצק והעוללית סובבה. יצא שרוך ברוחב חמישה ס"מ העוללית צחקה צחוק פראי. העברתי שוב את הבצק במכונה. יצא אותו שרוך, ארוך יותר. החלטתי שזה מספיק והעברתי למדור עם השיניים של הפסטה הדקה. המנואלה הסתובבה ויצאו כעשרה שרוכים די ארוכים, אספתי אותם על הזרוע והם נקרעו ונפלו. אספתי את השאריות ולשתי לעוד בצק כשאני מוסיפה עוד קמח.
הכנסתי את הבצק המועשר בעוד קמח לתוך מכונת הפסטה, וסבבתי את המנואלה ולא יצא כלום. הפסטה חזרה למכונה והסתובבה סביב עצמה. חילצתי אותה מתוך המכונה וניסיתי שוב. הנשמה יצאה לי עד שיצאו השרוכים הראשונים של הפסטה ונראו כמו פסטה חוץ מהצבע. אף פעם לא ראיתי פסטה בצבע אפור כהה. העוללית שעקבה בסקרנות אחר מפעל הייצור שלי העירה לתומה "האם לא נוח יותר וזול יותר לקנות פסטה מוכנה?" הסכמתי איתה בליבי, אבל לא הודיתי בכך. שעת ארוחת הערב חלפה לה. העוללית הכינה סנדוויץ' לה ולי. וקפה.
היו לי מעט ייסורי מצפון שהיא נאלצת לאכול סנדוויץ' במקום ארוחה, אבל היא השקיטה את ייסורי המצפון כשאמרה שהיא מעדיפה לראות איך אני עושה פסטה, "מזמן לא הייתה תוכנית בידור מצחיקה יותר" כדבריה. היא עודדה אותי להמשיך ודיווחה על כל שלבי הייצור לכל תושבי האייסיקיו שלה בשידור חי.
ככה העברתי את הערב עד אמצע הלילה בעשיית פסטה סרבנית שלא רצתה להיות פסטה אלא רק לאמלל את קיומי. שולחן המחשב התמלא בפירורים של בצק יבש וחתיכות פסטה, השביל בין שולחן המחשב לפינת האוכל היה מסומן בחתיכות פסטה וקמח. חמש שעות והמון המון ליכלוך ובלגן עד שיצאה לי קערית של פסטה לחה ואפורה.
השארתי את הפסטה על השולחן שתתייבש. ניסיתי לתלות אותה על הכסאות לצורך הייבוש, אבל היא נקרעה ונשרה. מזל שהיה חמסין. בבוקר הפכתי אותה שתתייבש בצד השני. לפני הצהריים הגיעה שיחת טלפון שבה הזמינה אחותה של העוללית את העוללית אליה לרחובות. העוללית נסעה לרחובות יחד עם הפסטה. הודעתי לאחותה שאני שולחת לה פסטה תוצרת בית, שתבשל אותה ותספר לי איך היה.
ביום שישי בבוקר עברתי ליד החנות של ג'ורג'. הוא שאל אם כבר עשיתי פסטה, אמרתי לו שכן, אבל אני צריכה תיאלנדי שיצורף למכונה. ג'ורג' לא הסס לרגע, מיד הציע לי פיליפינית יפה שתגור אצלי, תעשה מסג'ים ופסטה. הודיתי לו מכל הלב וסירבתי. מה? אני צריכה בגלל מכונת פסטה להסתבך עם החוק?
התוצאה, שתי קערות מצופות בצק יבש שהפך לאבן וזקוקות להשריה במים חמים כשלוש שעות, ריצפה שזקוקה לניקוי וכתוצאה מכך כל האזור, שני שולחנות שזקוקים לקירצוף, חולצה שאהבתי וכנראה שאצטרך לזרוק אותה, חמש שעות שהתבזבזו. מזל שאת המכונה אסור לרחוץ במים וצריך רק להבריש במברשת קשה, מה שיצריך רכישת מברשת כזאת אצל ג'ורג' ואני לא יודעת מה הוא ימכור לי עכשיו.
השורה התחתונה, קנו פסטה במכולת.
נכתב ע"י אתר "יחסים"
