361 צפיות | 0 תגובות
פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש כי הוא צעיר ויפה וחזק ומתעלם מראשו המקריח, מכרס החיים הטובים שגידל במשך שנות נישואיו ומגילו המתקדם שנמצא בסוף שנות השלושים תחיל הארבעים ומרגיש כי הוא אבדה רצינית לכל הילדות בנות העשרים שמסתובבות שם בחוץ ומפסידות אותו. הוא מביט סביבו ורואה כי ילדיו בגרו ועבודתו קבועה כבר שנים ארוכות ואשתו התבגרה, הוריו הזדקנו והמשכנתא על הבית עומדת לפני סיום ואין לו שום אתגרים חדשים וחייו חולפים להם בלי שישאיר עליהם חותם ופתאום הוא מרגיש כי הוא פספס בגדול.
לפני שהוא יפסיד את החיים החולפים על פניו, הוא מחליט להביא אור וחסד והמון ניסיון לחיי הנערות שבדרך. לפעמים הוא מכריז כי הוא רוצה להתגרש ולפעמים הוא סתם עוזב את הבית וחי על תקן פרוד. זהו. הוא מיצה את חיי הנישואים והגיע הזמן להמשיך הלאה. בתי הדין הרבניים מלאים עד אפס מקום בזוגות שנמצאים באמצע החיים והגיעו כדי להיפרד ולהתחיל פרק ב' בחייהם. פרק חדש, זוהר, מרגש וצופן הפתעות, ויש את האלה שלא רוצים לעזוב את הנוחות של הבית ולהשאיר את הבית לאישה (מה? שהיא תקבל את הבית תמורת כך וכך שנות נישואים?) ומחליטים לקרוא לעצמם פרודים. הטבעת עוברת מהאצבע לכיס המכנסיים והם יוצאים לציד.
הזוג מתגרש. בדרך כלל האישה נשארת בדירה שהמשכנתא עליה כבר הסתיימה או עומדת לפני סיום. הבעל הצעיר ברוחו עם ראש מלא פנטזיות כתוצאה מחיים טובים הולך לקנות מכונית חדשה, למצוא אישה בת עשרים שממתינה רק לו ולהרזות את כרס החיים הטובים שגדלה. מרוב שהוא מלא בערך עצמו הוא חוזר אחורנית בזמן מחליט כי הוא חתיך בן עשרים וחמש, מתעלם מהשיער הקלוש על פדחתו, חוזר לבית הוריו או שוכר דירת חדר כדי להביא את הציד שהוא צד למאורתו הפרטית.
גברים מגיעים לגיל אמצע החיים הם גברים פתטיים. גיל אמצע החיים הוא גיל סוף שנות השלושים לחייהם עד סוף שנות הארבעים. אפשר בקלות להכיר את הגברים שנמצאים במשבר אמצע החיים. קודם כל הם משתנים. הופכים לילדותיים. מדברים המון על סקס, מפנטזים המון על סקס וכאשר הם מגיעים למיטה ואמורים לממש את הסקס מסתבר להם כי קזנובה הגדול עוד רוצה, אבל לא יכול. בהתחלה האישה אשמה. זאת החוקית. אז קזנובה יוצא לצוד ציד. בטוח משום מה כי מאהבת צעירה תסדר לו את העניין בקלות.
אבל לא. קודם כל זה שהוא מרגיש צעיר, זה רק הוא. האפרוחיות הצעירות שהוא מציע להן את עצמו, מגחכות ולא מעוניינות, אלא אם הוא מישהו מפורסם או עשיר מאוד. אבל הקזנובה המצוי הוא אדם רגיל עם פנטזיות גדולות ואגו ענק יותר ממנו. בדרך כלל כל מה שיש לו להציע זה את הנסיון שלו שהצטבר מחמש עשרה – עשרים שנות נישואים של פעם בשבועיים שלושה עם אשתו וסיפור סוחט דמעות כמה אשתו לא מבינה אותו.
חלקם של הקזנובה האלה מחליט לחתוך את קשר הנישואים ולהתגרש. אחרי שהם יוצאים לחופשי מכבלי הנישואים הם בטוחים כי נשים בנות עשרים פלוס הן הן שיגרמו להם לזיקפה ההיא שהייתה להם בשנות העשרים. הם מעוררים רחמים בצורה שהם מתלבשים "צעיר" ומדברים בשפת הנוער בתיכון/צבא ומנסים להיות "קוליים" הם מופתעים כשהם נוכחים לדעת כי אף אחת שהיא פחות מארבעים לא ממש מעוניינת בהם ובת ארבעים הוא הרי השאיר אחריו.
גבר במשבר גיל הארבעים מאבד את הזיקפה כתוצאה ממחסור בטסטוסטרון. הוא יכול לספר סיפורים שונים ומשונים, הוא מאשים את אשתו, הוא מאשים את המאהבת, הוא מאשים את הכל ואת כולם, רק לא את עצמו. הוא מאבד את השיער. הוא סובל מהזעת יתר ונדודיי שינה וירידה במסת השריר וכמובן בריחת סידן, כל החרדות מגיל ההתבגרות חוזרות ומגשימות את עצמן. חרדת הנטישה וחרדת הפין וחרדת הביצוע.
כל מה שנדרש להם זו תוספת של טסטוסטרון. אילו במקום לגשת לרבנות ולהתגרש מהאישה ולחפש זוגיות בלתי אפשרית של איזו פושקונית בת עשרים לא מעוניינת, היו ניגשים לרופא המשפחה ומשלימים את המחסור בהורמון הגברי, כל זה היה נחסך מהגבר הישראלי. אבל, הגברים כמו שהם לא ישאלו על הוראות הגעה במקום זר, ככה לא יטפלו במחסור של הורמון אחד שיכול להחזיר להם את הבטחון העצמי שאבד להם בדרך בין גיל ההתבגרות לגיל העמידה.
עצוב.
נכתב ע"י אתר "יחסים"
