346 צפיות | 0 תגובות
ההתעללות שלנו בעצמנו עוברת את גבולות ההגיון
היום בארוחת צהריים גיליתי כמה האנושות נהנית לסבול וגיליתי גם למה היא נהנית לסבול. היא נהנית לסבול כדי לפצות את עצמה. כן. הסיפוק שהאנושות מוצאת במאזוכיזם הוא הפיצוי על מחסורים שנוצרים כתוצאה מכך שהאנושות אוהבת לסבול.
בארוחת הצהריים הגשתי קוקה קולה דייט נטולת קופאין, לפחות היא הייתה קרה. היה לה טעם של מים שנמזגו לכוס שמקודם היה בה מיץ. טעם תפל עם זיכרון נשכח של מתיקות מה, זה היה מוגז וזה היה קר.
אני שתיתי את הקוקה קולה והעוללית דבקה באהבתה היחידה – מים. יחד עם הקוקה קולה דייט נטולת הקופאין הכנתי לעצמי קפה עם כמה כפיות סוכר. לא שמתי לב לזה עד שהעוללית העירה/שאלה מה הפואנטה של לשתות קוקה קולה דייט נטולת קופאין קרה ויחד עם זה ללגום כוס קפה עם סוכר וחם.
בכלל לא הייתי מודעת לזה עד שהעוללית לא העירה על זה. לא הייתה לי תשובה לשאלה/הערה של העוללית, והתחלתי לחשוב האם גם בדברים אחרים זה ככה או רק בקטע של השתיה. הגעתי למסקנות מוזרות.
אני מעשנת לייט. לפני זה עישנתי לא לייט. לפני הלייט עישנתי בערך חפיסה אחת של סיגריות ליום, כאשר עברתי ללייט אני מגיעה לפעמים לשלוש חפיסות ליום. כלומר אני מפצה על המחסור בניקוטין בסיגריה אחת ע"י כך שאני מעשנת שלוש מאותן הסיגריות דלות הניקוטין.
האם לא הגיוני להשאר עם הסיגריות שהן לא לייט ולעשן רק חפיסה אחת ליום במקום לעשן שלוש חפיסות שהן לייט? אז לא. כאשר הגוף מקבל את כמות הניקוטין שהוא זקוק לה מחפיסה אחת של סיגריות, נשארים מרווחים גדולים מידי בין סיגריה לסיגריה ואז הפה משתעמם. כדי שלא ישעמם בפה, מעשנים לייט במרווחים קטנים בין סיגריה לסיגריה ואז כייף לפה כי הוא עסוק ויש לו מה לעשות.
ובתחום האוכל. כאשר אני קונה לחם דל קלוריות של 23 קלוריות לפרוסה אז, א. הוא נגמר מהר מאוד כי הפרוסות ממש דקות עד שקיפות ושנית הלחם הזה הוא הכי טעים כאשר מורחים בו גבינת שמנת עתירת שומנים או גבינה צהובה עתירת כנ"ל או ממרח שוקולד של עלית. הלחם הזה בכלל לא טעים עם נגיד גבינה לבנה חצי אחוז או אפילו חמישה אחוז.
בסופרמרקט גיליתי שוקולד לייט. יש בו רק 543 קלוריות למאה גר' והוא טעים בטירוף. אז החלטתי לעשות דיאטה עם השוקולד הנפלא הזה. ניסיתי להשאר בגבולות הקוביה האחת, תוך חצי שעה נגמרה כל החפיסה. הגעתי למסקנה כי הטעם הנפלא מפצה על הסבל של הדיאטה ואם מתעלמים מכמות הקלוריות, הדיאטה היא די ניסבלת.
אז את מי אני מרמה? אני לא מרמה אף אחד. אני נהנית לסבול ונהנית לפצות את עצמי.
בחורף אני הכי אוהבת לישון עם חלון פתוח לרווחה ומאוורר פועל ולהתכסות בשמיכת פוך עבה כאשר מתחתי מונח סדין חשמלי. על הסבל הזה כשיוצאים ממיטה חמה לכפור שבחדר מפצה החום הנעים כשחוזרים למיטה. אני מוצאת המון סיבות לצאת מהמיטה החמה ולקפוא מקור במשך דקות ארוכות ולהרהר על הכייף שמצפה לי כאשר אני אחזור למיטה החמה.
יש לי עוד המון המון דוגמאות כאלה של סבל שאנחנו או אני סובלים והפיצוי המיידי. זה כמו שאנשים נהנים לריב ולהתכסח רק בשביל הפיוס של אחר-כך. אז אני כמובן אמשיך לשתות קוקה קולה דייט נטולת קופאין ויחד איתה קפה עם סוכר ואני אמשיך לעשן את סיגריות הלייט רק כדי להעסיק את הפה שלי כל הזמן ולאכול לחם דל קלוריות כי הוא הכי טעים עם ממרחים נדיבים ואני גם אחכה לחורף הבא.
נכתב ע"י אתר "יחסים"
